החלטה בתיק בג"ץ 10931/03

           נגד העותר, ד"ר יורם מרכוס (להלן: "העותר"), הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות זילות בית משפט והשפעה בלתי הוגנת, עבירות לפי סעיפים 255 ו-250 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (ת.פ. 4969/02). עניינה של העתירה הוא בבקשת העותר כי נורה לבית המשפט השלום בחדרה הדן בעניינו של העותר, כי יקיים דיון ויקבל את טענת העותר להגנה מן הצדק.

           דין העתירה להדחות על הסף.

           כפי שנקבע בבית משפט זה לא פעם, הכלל הוא כי אין ערעור על החלטות ביניים בהליכים פליליים, וכי לא ניתן לעקוף כלל זה בהגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו לדוגמה: בג"ץ 4686/02 פיכמן נ' בית המשפט המחוזי חיפה - לא פורסם; בג"ץ 1821/02 קמטק מערכות בע"מ נ' הרשות להגבלים עסקיים - לא פורסם; בג"ץ 6876/01 ברלאי נ' שופטת בית-משפט השלום בתל-אביב - לא פורסם; בג"ץ 1598/03 יורי גור נ' בית משפט המחוזי הנכבד - לא פורסם). המקרה שבפנינו אינו מצדיק סטייה מכלל זה, ומכל מקום יוכל העותר  להמתין עד סוף ההליך, ואם יורשע יוכל להעלות את טענותיו במסגרת ערעור על פסק הדין.

           מעבר לנדרש, נראה כי בעתירה זו אין ממש גם לגופה. ביום 25.11.03, החליט בית המשפט קמא כי הוא נמנע לדון בשלב זה בטענת העותר להגנה מן הצדק, הואיל והעובדות העומדות ביסודה של הטענה "הן ברובן אותן עובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים בעניין קיומה או אי קיומה של אשמת הנאשם". משכך, ועל מנת לחסוך בזמן שיפוטי, לא מצא בית המשפט כל תועלת בשמיעת הראיות פעמיים. החלטה זו של בית המשפט סבירה היא בהתחשב בשיקול הדעת הרחב הניתן לו בניהול ההליך שבפניו, ואין עילה שנתערב בה.

           העתירה נדחית.

           ניתן היום, כ' בכסלו תשס"ד (15.12.2003).

המשנה לנשיא                                  ש ו פ ט ת                                 ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: